הקשר בין השמנה ואיבוד מסת שריר

אנחנו מתבגרים מיום ליום- זה נתון ודאי. ההבדל הוא בקצב ההזדקנות ובדרך שמזדקנים וזה קשור לאורח החיים שלנו ולבחירות שלנו

שינוים בהרכב הגוף ובפיזיולוגיה עם הגיל : הגובה יורד, צפיפות עצם יורדת, מסת שריר יורדת  , חוזק וכוח שרירים גם, מהירות התכווצות שרירים גם ובנוסף יש  ירידה במהירות ההליכה, שיווי משקל וניידות. בנוסף, שינויים בהרכב הגוף הקשורים לגיל הם עלייה במשקל, מסת השומן וכמובן שינוים נוספים כמו ירידה בתפקודי המוח, הלב והריאות.

מכאן, שכיח (אך נמנע!) שעם הגיל תחוו ירידה במסת השריר. עם התנהגויות אורח חיים כמו פעילות גופנית סדירה (כולל אימוני כוח) ניתן  להאט באופן דרמטי מגמה זו ולהפחית את ההשלכות הבריאותיות השליליות הקשורות להזדקנות ולאיבוד מסת שריר

שינויים אלה הקשורים לגיל הובילו למושג  סרקופניה, המתארת ​​ירידה במסת שריר, כוח ו/או פגיעה בתפקוד עם הגיל. ליקויים תפקודיים אלו מובילים לעלייה בנפילות ובשברים התורמים באופן משמעותי לנכות ולנטל על החברה

לפיכך, יש אמרה שהשמנה היא סיבה לאובדן שרירים. עלייה במסת השומן תורמת להפחתה במסת השריר עקב שחרור מוגבר של סמנים דלקתיים התורמים לאובדן שרירים ומחלות כרוניות אחרות, כולל סוכרת מסוג 2 ומצבים קרדיווסקולריים

חלבונים וציטוקינים דלקתיים כוללים: חלבון C-reactive, TNF-α ו-IL-6

, יוצרים סביבה כרונית ודלקתית הקשורה לסרקפוניה ולתחלואה במחלות כרוניות

יתר על כן, ל-TNF-α יש השפעה קטבולית (פירוק) ישירה על השריר באמצעות פגיעה בסינתזת החלבון. בנוסף, רמות גבוהות של IL-6 ורמות נמוכות של IGF-1 (מעודד גדילה) פועלות בסינרגיה לפגיעה בתפקוד הגופני, שכן IL-6 פועל ישירות על שרירי השלד כדי לעכב את ההשפעות האנבוליות של IGF-1. לפיכך, העלאת הגיל והשומן תורמים למחלות ניווניות של שרירים ושלד ולהתפתחות השמנת יתר סרקופנית

השמנת יתר סרקופנית היא מצב המתואר על ידי נוכחות של השמנת יתר וגם סרקופניה, שבה רמות גבוהות של שומן תורמות עוד יותר לאובדן מסת שריר עקב שחרור ציטוקינים דלקתיים, כפי שתואר לעיל.

פעילות  גופנית סדירה יחד עם תזונה בריאה היא הדרך היעילה ביותר לנטרל השמנת יתר סרקופנית על מנת לשמור ולשפר את הניידות והתפקוד ככל שמתבגרים.

לתהליכי הרזיה

לחנות הדיגטלית