הנחיות לאימון חולים עם מחלת כלי דם היקפית

קווים מנחים והנחיות לאימון חולים במחלות כלי דם היקפים

הטיפול הטוב ביותר למחלות של כלי דם ברגלים שנובעות מהיצרות כלי הדם באזור הוא פעילות גופנית ובעיקר הליכה. בשלבים מתקדמים של המחלה כאשר ישנה החמרה ואי הגבה חיובית להליכה ( או שהחולה פשוט לא הקשיב לרופא ולא ביצע הליכות) הטיפול הוא צנתור באזור החסימה ברגלים או מעקפים ( כן…כן ממש כמו בלב).

אז בתקווה שאם במקרה את המאמר הזה קורא מישהו בשלב הראשוני של המחלה ושהמאמר הזה יוכל להציל אותו מהחמרה במצבו עד לצנתור החלטתי לכתוב את המאמר ( שמבוסס על הנחיות קליניות של ארגון הלב האמריקאי.

1 אחד הכלים למעקב אחרי שיפור חיובי בהליכה כתגובה לאימון הוא מבחן 6 דקות שמדמה הליכה אמיתית

2 שיטה נוספת למעקב אחרי התפתחות חיובית ביכולת ההליכה בקרב החולים זה מבדק מאמץ עם פרוטוקול שבו המהירות נקבעת למהירות של 3.2 קמ"ש והשיפוע עולה ב-2 אחוז כל 2 דקות. הבדיקה נעצרת כאשר הנבדק מבקש לעצור בשל כאב.

3 בנוסף נהוג לתת שאלוני איכות חיים לפני תחילת תהליך האימון ובסופו ולראות האם ישנה השפעה חיובית של תוכנית האימון על איכות החיים של המטופל.

4 המטרה היא לשפר את יכולת ההליכה של החולה בשאיפה להגיע להליכה של 30 דקות בכל אימון כמינימום. לפחות 3 פעמים בשבוע.

5.מומלץ לשלב גם פעילות כוח ובמידה ויש קוצר בזמן אז הדגש בכוח צריך להיות קודם כל על פלג גוף תחתון. טווח חזרות מומלץ 8-15 חזרות

6.כדי לשפר את הכושר האירובי הכללי ולהגדיל את נפח האימון ללא המגבלה של כאב בזמן הליכה כדאי להוסיף בנוסף להליכה בכל אימון עוד תרגילים אירובים שלא מכאיבים כמו אופני כושר ואופני ידיים.

7 רוב האנשים שחולים נמצאים בסיכון גבוה למחלות לב (מדובר באותם גורמי סיכון) ובגלל שהם לא מגיעים באימון לדרגת מאמץ מאתגרת מבחינה אירובית (בגלל הכאב ברגלים) לפעמים סממנים למחלות לב לא מתבטאים. הפתרון הוא בדיקות מאמץ כחלק מהרוטינה השגרתית השנתית. מומלץ שבדיקת המאמץ תהיה על אופני כושר ולא הליכון (שמגביל). במקרים מסוימים כדאי לשקול בדיקת מאמץ תיגר (תרופתית) למי שלא מסוגל לבצע פעילות גופנית.

8. מומלץ לפני התחלת תוכנית אימון שיקומית למדוד לחץ דם באזור הקרסול, לבצע את הפעילות ואז למדוד בסוף אימון שוב לחץ דם באזור הקרסול. ירידה של לחץ הדם ביחס לתחילת האימון יכול להחשיד על מחלת כלי דם היקפית (במידה והיא אינה ידועה). אנחנו גם נבדוק גם כמה זמן לוקח ללחץ דם לחזור לנורמה של תחילת האימון ונציין זאת. לאחר תקופת אימון של 2-3 חודשים נבצע בדיקה חוזרת באותם תנאים ונצפה שלאחר אימון התאוששות וחזרת לחץ הדם בקרסול למדד של תחילת אימון תהיה מהירה יותר.

9. פרמטרים נוספים להצלחת תוכנית אימון: מרחק הליכה רב יותר ביחס לתחילת האימון, התאוששות מהירה וקצרה יותר מרגע הכאב ועד שהוא חולף. מהירות ושיפוע גדולים יותר ביחס לתחילת האימונים, שביעות רצון ואיכות חיים טובה יותר ביחס להתחלה (נמדד בשאלונים מתוקפים ומהימנים).

10.בשל הירידה בזרימת הדם לרגלים יש נטייה מוגברת לפתח זיהומים ופצעים ( שגם מחלימים יותר לאט) ובכלל במידה ויש סכרת ונוריופתיה אז גם יכולים לא להרגיש את הפצעים וחוסר הנוחות ולפצוע יותר את הרגל. הסכנה היא בעיקר זיהומים והחלמה איטית. הפתרון הוא בכל אימון לבדוק את כפות הרגליים ומצבם לפני תחילת האימון. במידה ומזהים חתכים או פציעה יש לוותר עד להחלמה על אימוני הליכה ספורטיבים, לשקול אימונים שאינם מעמיסים על כף הרגל ( למשל אופני כושר או אופני ידיים) ובשגרה היומית להיזהר מהליכה מרובה, מאומצת, יחפה (זיהומים, החלקה) והכל עד להחלמה.

11.פרוטוקול אימון מומלץ על הליכון.  החולה הולך על מהירות קבועה בכל אימון (לרוב 40-60 אחוז מהמהירות המירבית שנמצאה בבדיקת מאמץ רגילה במידה ונעשתה). בוחרים גם שיפוע קבוע. במידה והמתאמן מצליח ללכת במהירות ובשיפוע שנקבע יותר מ-8 דקות כאשר הכאב הוא 3-4 מתוך סולם של כאב עד 5 יש צורך לעלות את השיפוע ב1-2 אחוזים. כאשר המטופל מגיע ל -10 אחוזים מתחילים לעלות את המהירות בהדרגה מאימון לאימון לפי הצורך עד למהירות של 4.8 קמ"ש. לאחר מכן שוב מתחילים לעלות שיפועים בהדרגה עד 15 אחוזים ולאחר מכן חוזרים שוב לעלות מהירות בקפיצות קטנות של 0.1-0.2. במידה והכאב מגיע לפני 8 דקות אז עוצרים נחים וממשיכים לעוד הליכה כאשר המטרה היא הליכה מצטברת של 30 דקות ובהדרגה עד 45 דקות. שאר הזמן יכול להיות מוקדש לפעילות אחרת כמו אופני כושר ותרגילי כוח. תלוי מצבו של האדם, רמת הכושר הגופני שלו והרקע הרפואי שלו. חשוב לשלב במערך האימונים השבועים גם אימונים שהם מתחת לסף הצליעה והכאב כלומר אימונים תת מרביים שלא מובילים לכאב ולעצירת אימון- אימונים שמאפשרים ללכת במידת האפשר בקצב נוח ברצף של 20-30 דקות ואפילו יותר מכך.

12.לאחר טפול התערבותי ניתן לחזור לאימונים כתלוי במצב הרפואי, גיל ורמת הכושר של המטופל. באופן כללי לאחר צנתור ללא סיבוך אפשר תוך 10-14 ימים לחזור, ניתוח של ההאורטה הבטנית מצריך 6-8 שבועות החלמה, ניתוח מעקפים גם מאפשר חזרה מהירה אבל יש לשים לב לרגישות במפשעה ובכפיפת ברכיים. רכיבה אפשרית בזהירות ובגובה מתאים. חתירה לא מומלץ לאחר ההחלמה בשבועות הראשונים.

13. המלצה מינימום 3 הליכות בשבוע

14. כל הליכה מצטבר של 30 דקות בשאיפה 45 דקות

15. צליעה צריכה להגיע בין 5-8 דקות מתחילת ההליכה ברמה של 3 עד 4 כאב מתוך 5 בכדי שהאימון יהיה יעיל אחרת יש באימון הבא לעלות מהירות או שיפוע (תלוי מצב לפי ההסבר שניתן קודם לכן).

16.מנוחות בין סט הליכה לסט הליכה של 2-5 דקות לפי הצורך. יש לעקוב ולראות שעם השיפור בכושר המנוחות אכן קצרות יותר

17. מעקב אחרי סימני מחלות לב שקטות שבסיכוי גבוה אצל החולים במחלה.

18. מעקב אחרי נתוני התקדמות באימון או עומסים כפי שהוצגו קודם לכן: דופק, דופק התאוששות, מרחק וזמן הליכה (לראות שיפור), זמן עד להופעת הצליעה, מהירות ושיפוע שבו הופיעו הצליעה, שביעות רצון ואיכות חיים טובה יותר, התאוששות מהירה יותר של לחץ הדם באזור הקרסול לאחר אימון ( הגעה לערך דומה ללחץ הדם בקרסול בתחילת האימון במהירות רבה יותר) ולפעמים אבל לא תמיד גם נראה שיפור ביחס לחץ דם קרסול – יד בתקווה שיתקרב ליחס של 0.8-0.9. סף להגדרה מחלה מתחת ל 0.9

19. שיקום יעיל לפחות 12 שבועות של אימון בכדי לראות תוצאות. התחלת שיפור רואים כבר לאחר 6-8 שבועות. חשוב לאחר מכן לשמור על נפח אימון זהה. במידה ואין ברירה צריך לפחות  2 בשבוע.

20. שימוש בניטור צעדים כדי לעלות מוטיבציה ולהגדיל את מספר הצעדים ביום.

קביעת תור לפיזיולוג מאמץ אלעז יוסף

ווטסאפ בלבד 054-4839681